איחוד האמירויות מורכבת משבע אמירויות שונות, אבו דאבי, עג'מאן, דובאי, פוג'רייה, ראס אל ח'ימה, שארג'ה ואום אל-קווין. זוהי מדינה בה פחות משמינית מהתושבים הם בעלי אזרחות (1.4 מיליון מתוך 10 מיליון תושבים) והשאר עובדים זרים.
גילוי הנפט במדינה היה אבן דרך משמעותית בהתפתחות המדינה בשנות ה60, דבר ההוביל להתפתחות כלכלית ומדינית. כמו כן, עליה באורח החיים של המקומיים.
הכלכלה המקומית לאורך תקופה ארוכה הייתה מושתת על רווחי המדינה מהמשאבים הטבעיים שלה אך לצד כך התפתחו ענפים נוספים בתחום הייצור והייצוא, זאת לאחר הבנה נכונה שאין למקד את מקורות ההכנסה רק על דבר אחד. מדיניות כזו אשר פותחת את השוק לענפים נוספים למעשה נותנת הזדמנות לעסקים, סוחרים ואנשי עסקים לצמוח ולגדול במדינה עם מינימום בירוקרטיה. יש במדינה אזורי סחר חופשי הנחשבים אטרקטיבים במיוחד להשקעות זרות.
אחת הסיבות העיקריות להתפתחות הכלכלה ולכך שיותר ויותר חברות מעבירות את משרדיהם לאמיריות היא מדיניות אפס מס והאופציה לבעלות זרה לחברה מקומית.
לאחרונה נחתם הסכם אברהם יחד עם האמירויות ואם יש זמן נכון לעלות על גל ההשקעות באמירויות הוא עכשיו, לפני שחלון ההזדמנויות נסגר והרגולציות יהפכו להיות קשות יותר.